<h1>רבינו ירוחם נ"כ ח"ב</h1>
<h2>דף ז:</h2>
בכור בזמן הזה מניחו, פי' הכהן, עד שיפול בו מום ואחר כך שוחטו ואוכלו, וכיון דלאכילה הוא עומד מותר למוכרו בין לכהן בין לישראל ואפילו תם חי ואפילו הוא בעל מום יכול הכהן למוכרו בין חי בין שחוט.
<h2>דף כא:</h2>
בכור בהמה טהורה נוהג בזמן הזה בחוצה לארץ כך כתב הרמב"ן, והביא ראיה מההיא [ביצה כ"ז ע"ב] דבכור שנפל לבור דרבא בחוצה לארץ הוה ומייתו ליה בוכרא, ועוד הביא ראיה בבכורות [חולין מ"ד ע"ב] רב חסדא (שדא) [שרא] בוכרא ולא זבין מיניה והביא ראיות מכמה דוכתי. וכתב בסוף דבריו ואיצטריכינ' להנך מילי משום דאשכחן לחד מרבוות' דכתב בפסקיה הכי בכור בהמה טהורה אינה נוהגת אלא בארץ, ואנן כתבי' מאי דסבירא לן והכי סביר' להו לרבוותא ועבדין בהו עובדא למיתב בוכרי לכהני האידנא בחוצה לארץ וליכא לספוקי ביה כלל ע"כ.
<h2>דף כד:</h2>
בכור בזמן הזה לא התירו להכניסו לכיפה שלא יבאו לידי תקלה דגיזה ועבוד', דחזו לכהן בנפילת מום ולא רצו להפסיד ממון. ויש אומרים שאף אם יכבד על הכהן לגדלו עד שיפול בו מום לא שרי ליה להכניסו לכיפה, דוקא כשעבר על תקנת חכמי' כגון בהקדש, קנסו להכניסו לכיפה כמו שכתבתי במקומו [ני"ט ח"א], אבל בכור שהו' קדוש מאליו אסור משום בזיון קדשים ואסור לפדות קדשים כך כתבו התו' בעבודה זרה על ההיא דאין מקדישין וכו', וכן הורה הרמ"ה לכהן אחד.
מום בקדשים אפילו על ידי גוי אסור בזמן הזה שאינו אסור אלא מדרבנן כך פשוט וכן מוכח במציעא.
<h2>דף לד.</h2>
האורג מלא הסט מצמר הבכור בבגד ידלק, ומשער פטר חמור בשק ידלק השק פשוט במסכת ערלה. ואמרינן במסכת תמורה ודוקא שעשה ממנו דבר מצוייר כגון צורת צפור וכיוצא בו דחשיב ולא בטיל הא לאו הכי שרי דבטל ברוב.
